מח"ל עולמי - מתנדבים מחו"ל בצבא ההגנה לישראל

מח"ל – מתנדבי חוץ לארץ במלחמת העצמאות 1947-49 ת מ צ י ת

כ-4,800 מתנדבים (מח"לניקים), ביניהם גברים, נשים, יהודים, ולא-יהודים, מ-59 מדינות שונות באו לעזרתה של המדינה היהודית. רוב המתנדבים שירתו במלחמת העולם השנייה. הם הביאו מניסיונם ומהכשרתם לצה"ל. הם תרמו רבות לא רק לניצחון המלחמה, אלה גם בבניית הבסיס עליו הוקם צה"ל, צבא, חיל אוויר וחיל הים.

כולם נלחמו בכל האגפים של צה"ל, כולל חיל אוויר, חיל הים, תותחנים, שריון, חיל רגלים, רפואה, חיל הנדסה, תקשורת, ראדאר ועוד. הרבה אנשי מח"ל חיו בעמדות מפתח בפיקוד.

יצחק רבין, ראש הממשלה לשעבר, אמר אודות המתנדבים מעבר לים: "הגעתם אלינו כאשר כל כך הזדקקנו לכם בימים הקשים והמעורפלים של מלחמתנו לעצמאות ב-1948. תרמתם לנו לא רק מניסיונכם אלא גם את חייכם. תושבי ישראל ומדינת ישראל לעולם לא ישכחו ותמיד יוקירו את תרומתכם היחידה ומיוחדת למדינה.

ראש הממשלה הראשון למדינת ישראל, דוד בן-גוריון, אמר כך:
"כוחות מח"ל היו התרומה החשובה ביותר להקמת מדינת ישראל".

מתנדבי חו"ל הגיעו בכוונה רבה ותחושה של גאווה וזכות בידיעה שהם מסייעים ביצירתה ובהגנה של מדינת היהודים. לאחר המלחמה מרבית אנשי מח"ל חזרו לארצותיהם אבל רבים מהם נשארו בארץ. הם סייעו בהקמת ישובים או עבדו במקצועותיהם ותתערו בחיים של המדינה החדשה. במשך השנים חזרו הרבה אחרים להיות חלק מקיבוץ הגלויות.

חיל האוויר
לחיל האוויר הישראלי שהוקם בלהט הקרבות בראשית מלחמת העצמאות, יש ייצוג מיוחד בדפי ההיסטוריה של חילות אוויר בכך שרוב אנשיו, הן באוויר והן בקרקע, היו מתנדבים מחו"ל.

כ-90% מצוותי האוויר היו ותיקים ששירתו במלחמת העולם השנייה, ובאו ממדינות – ארה"ב, דרום אפריקה, בריטניה וקנדה. למעשה השפה העיקרית בחיל האוויר הייתה אנגלית. הרבה תפקידי הפיקוד מולאו על ידי אנשי מח"ל, בטייסות, במפקדות-מבצעים, מודיעין, הנדסה וניהול, גם מילאו תפקידים חשובים בחיל האוויר, כגון תחזוקה, ראדאר ומטאורולוגיה.

חיל התובלה האווירית, שהיה אחראי לאספקת נשק וציוד לחיל האוויר ולצבא דרך צ'כוסלובקיה, היה מורכבי ברובו ממתנדבי חו"ל. כ-425 אנשי מח"ל שירתו בחיל האוויר.
זה היה נכון גם לגבי יחידות מוטסות אחרות, כולל חטיבה 101 של ה"מסרשמיטים" וה-"ספיטפיירס", וחטיבה 69 עם המפציצים הכבדים 17-B. הטיבה 103 עם הובלה כבדה ומפציצים בינוניים, ומטוסי 35 עם הובלות בינוניות ומפציצים בינוניים ומטוסים "הרווארד" למפציצים גולשים.

רוב מטוסי חיל האוויר ניקנו בחשאי בחו"ל, בעיקר בארה"ב, דרום אפריקה ובריטניה, והוטסו בחשאי על ידי טייסים מתנדבים תוך סיכון עצמי רב. חמישה נהרגו בפעולות אלה, מהם שלושה לא יהודים.

גנרל הרצל בודינגר (מיל) ב-1995 בעת היותו מפקד חיל האוויר אמר כך: "התפקיד של צוותי האוויר שלא היו ישראלים היה החלטי, גם ביצוע מטרות חיל האוויר גם הבסיס הארגוני של החיל. הצוואה המאוחדת של תרומתם מלווה אותנו עד היום".

ראדאר
בישראל לא היה ראדאר בכלל ב-1948 והבריטים מנעו מיהודים פליסטינאים מלעבוד בראדאר.
למזל שמתנדבי מח"ל המוקדמים כללו מספר ותיקי ראדאר מדרום אפריקה, ארה"ב, קנדה ובריטניה שהקימו את יחידת הראדאר הראשי שנקראה "חטיבה 505", ברשות חיל האוויר הישראלי. שתי תחנות הראדאר הראשונים היו מחלקי ציוד ששרדו מציוד הצבא הבריטי.
בית ספר למפעילי ראדאר הוקם בחיפה ובמחצית 1949 תחנות ראדאר פעלו על הכרמל, הר מירון, טבעון, צפת, גבעת אולגה, הירבייה ובת-ים.

חיל הים
המפקד הראשון של חיל הים הישראלי היה האיש מח"ל האמריקני פול שולמן, שהיה בוגר האקדמיה הימית באינדיאנפוליס. פול פעל רבות לא רק בפיקוד והקמת חיל הים, אלא גם ברכישת ספינות "עלייה-ב" בארה"ב. במשימה חשובה זו תמכו בו קצינים ומלחים ותיקי חיל הים מארה"ב, בריטניה, קנדה ועוד.

עשר ספינות ה"עלייה-ב" שנרכשו בארה"ב (ביניהן "אקסודוס 1947" המפורסמת) הביאו עימם 31,000 "מהגרים לא-חוקיים" לחופי פלסטינה אל מול ההסגר הימי הבריטי. ספינות אלה הושטו על ידי כ-240 אנשי מח"ל שהיו בעיקר מארה"ב. אנשי מח"ל מצרפת, בריטניה ומערב אירופה היו על הספינה "אלטלנה", שאורגנה על ידי הארגון צבאי לאומי (האצ"ל).

יחידת קומנדו של חיל הים הצליחה לפוצץ את ספינת הדגל של המצרים "המלך פארוק".

חיל הרפואה
חיל הרפואה היה מורכב ממתנדבי חו"ל רבים, ביניהם 83 רופאים, 87 אחים ואחיות, ומקצועות רפואה שונים. רוב המתנדבים באו מדרום אפריקה, בריטניה וארה"ב.

רוב אנשי הסגל הרפואי ב-12 החטיבות הלוחמות, היו קצינים מחו"ל. רוב בתי החולים שטיפלו בנפגעים מהחזית אוישו על ידי רופאים, אחיות, וחובשי מח"ל. שני רופאים נהרגו בקרב – אחד מאנגליה והשני ממרוקו.

חיל הנדסה
אנשי מחיל היו ותיקי מלחמת עולם השנייה בהגיעו מחו"ל. בנוסף לאימון והכשרת חיילים ישראלים, הם פינו והטמינו מוקשים, עסקו בפיצוץ גשרים וסללו את דרך בורמה, שהקלה על מצור ירושלים וסדרו את הדרך הרומית העתיקה (שנות 2000) ששימשה לעקיפת המצרים בקרבות הגבול הנגב-סיני.

חיל המדע (חמד)
לחיל המדע הייתה קבוצה קטנה של מומחים שכללה מספר ניכר של אנשי מח"ל.

חיל התותחנים
אחוז גבוה של אנשי חיל התותחנים היה מארצות דוברות צרפתית, דרום אפריקה, בריטניה, ורוסיה. הכשרתם ואימונם של חיילים ישראלים נוהלה על ידי מתנדבי מח"ל.

אגף אנטי-טנקים
יחידה זאת אוישה כולה ע"י אנשי מח"ל מארצות דוברות אנגלית – קנדה, בריטניה, דרום אפריקה, אוסטרליה וארה"ב. למרות המספר הקטן של נשק זה, שרתה היחידה מכל אזורי הקרבות. כ-10 דרום אפריקאיים בתוך 50 איש שירתו ביחידה זאת.

פלמ"ח
בפלמ"ח שירתו כ-450 אנשי מח"ל שבאו מארצות דוברות צרפתית, דרום אפריקה, קנדה, בריטניה, ארה"ב ודרום אמריקה. 380 אנשי מח"ל שירתו בשלושת יחידות הפלמ"ח – "יפתח", "הראל" ו"הנגב". הרוב היו ביחידת "הנגב", ובגדוד 9 ("חיות הנגב") בפרט. יחידת קומנדו דוברת צרפתית הונהגה על ידי קצין לא-יהודי, טדי איתן. רופאי החטיבה היו אנשי מח"ל, ואחד מהם היה מאיטליה.

גולני (חטיבה 1)
2 אנשי מח"ל שנהרגו בקרב היו חברי קבוץ – בגליל התחתון והעליון.

כרמלי (חטיבה 2)
מקסים קהאן, דרום אפריקאי היה מפקד חטיבה זאת. כמו כן שירתו בה 5 דרום אפריקאיים שהיו אנשי רפואה ועוד אנשי מח"ל מארצות אחרות.

אלכסנדרוני (חטיבה 3)
אנשי מח"ל ששירתו בחטיבת זאת היו מבריטניה, ארה"ב, דרום אפריקה, מדינות סקנדינביה, פינלנד ומדינות אירופה השונות.

קריתי (חטיבה 4)
גם ביחידה זאת שירתו אנשי מח"ל.

גיבעתי (חטיבה 5)
קבוצות של אנשי מח"ל שירתו במחלקות ובפלוגות של חטיבת גבעתי, רובם מ צרפת וצפון אפריקה, קנדה, בריטניה, סקנדינביה, צ'כיה, רוסיה ובולגריה ושני קציני רפואה מדרום אפריקה.

עציוני (חטיבה 6)
12 אנשי מח"ל ששירת בחטיבה זאת נהרגו בקרב. החטיבה כללה אנשי מח"ל מארה"ב, קנדה ודרום אפריקה.

חטיבת שריון 7
המפקד של החטיבה זאת היה איש המח"ל הקנדי בן דונקלמן. הוא היה קצין בעל עיטורים מהדיביזיה השלישית הקנדית במלחמת העולם השנייה. מעל 300 אנשי מח"ל, לרוב דוברי אנגלית, שירתו בחטיבת שריון 7, בעיקר בגדודים 72 ו79.

חטיבת שריון 8
החטיבה היחידה שהיו לה טנקים ב-1948. לגדוד 82 היו שלושה טנקים שנגנבו מצבא המנדט הבריטי (ה"קרומוול) על ידי חיילים לא יהודיים שנטשו את הצבא הבריטי – פלנגן ומק-דונלד שאהדו את ההגנה.
שניהם הצטרפו לפלוגה ב' של גדוד 82 אשר אוישה בעיקר מאנשי מח"ל מדרום אפריקה, בריטניה, קנדה, ארה"ב, דרום אמריקה, צרפת וצ'כיה.

ההגנה רצתה 4 טנקים "קרומוול", אך לרוע מזל רק שני העריקים הנ"ל היו נהגי טנק מיומנים. שני אנשי הגנה שהיו "נהגי משאיות" ניסו ללא מזל לנהוג בשני הטנקים האחרים. אך אלה היו צריכים לזנוח. ההגנה הצליחה כמו כן לרכוש טנק שרמן בשוחד לחיילים הבריטים. לאחר תיקונים מרובים השרמן צורף לגדוד 82.

לפלוגה "א" של גדוד 82 היו טנקים קלים יותר, מסוג הודג'קיס צרפתי שאוישו ע"י אנשי גח"ל מנוסים ממזרח אירופה.

גדוד 88 של חטיבת 8 הייתה מורכבת ברובה מדרום אפריקה, בריטניה, ארה"ב, הולנד, קונגו הבלגית, שווייץ, צרפת, ברזיל, סין וצפון אפריקה.

בגדוד 89 שירתו אנשי מח"ל מדרום אפריקה, בריטניה, קנדה וארה"ב.

עודד (חטיבה 9)
בגדוד 91 של חטיבת עודד הייתה לפחות פלוגה אחת של אנשי מח"ל ממדינות דרום-אמריקה, וגם כמה אנשי מח"ל מארצות אחרות.

ישובים בחזית
במשך התקופה 1945-1948, בערך 400 עולים חדשים הגיעו מארצות מערביות דמוקרטיות. הם התיישבו בקבוצים, מושבים ועיירות, שרובם הפכו לשטחי חזית במלחמת העצמאות שהתחלה למעשה בנובמבר 1947 בעקבות החלטה האומות המאוחדות של אותו חודש.

כאשר ותיקי מלחמת עולם השנייה באו לשרות בצה"ל, מהכנה למלחמת העצמאות, רבים מהמתנדבים שלא היה להם ניסיון צבאי הועסקו ע"י קבוצים, מושבים וישובים כדי לשחרר ישראלים לצבא. הם הפכו להיות המגנים לישובים אלה בעת התקיפה של 6 צבאות ערביות ב-15 במאי 1948. ברוח ההתנדבות הכנה, מתנדבים אלה מהחזית נועדו להיספר כ-אנשי מח"ל – מתנדבים מחוץ לארץ.

חללים
123 אנשי מח"ל נהרגו או נעדרו במשך המלחמה. .רבים נפצעו וחלקם נלקח בשבי. לזכר הנופלים הוקמה אנדרטת מח"ל בכניסה של דרך בורמה, בשער הגיא. שלט זיכרון מתעד את שמות הנופלים בעברית ובאנגלית (וארצות מוצאם).

רוב אנשי מח"ל חזרו למדינותיהם אחרי המלחמה. כ-550 (16%) מאנשי מח"ל נשארו או חזרו לישראל והקימו בה את ביתם.

כיום ישנה זרימה תמידית של מתנדבים צעירים יהודים אשר ממשיכים לבוא לישראל כדי לשרת בכל ענפי צה"ל. רבים מהם ביחידות קרביות ומספר מהם כבר נפלו בקרב.

ותיקי מח"ל החיים בחוץ לארץ יכולים לשמור על קשר עם ישראל ע"י "מח"ל עולמי" הקיים במספר מדינות.