בנם-יחידם של צביה ויחזקאל, נולד ביום כ"ב בתשרי תרפ"ט (6.10.1928) בפולין. בהיותו בן שבע עבר ללונדון, שם מונה אביו לרב. בלונדון סיים בית-ספר עממי ותיכון ולמד שנתיים ב"ישיבה" ליד לונדון ושנה – באוניברסיטה. שלמה הצטיין בייחוד בלימודי שפות ורכש ידיעה באנגלית, צרפתית ועברית. כן יצאו לו מוניטין של ספורטאי והיה מדריך-ספורט. במכתביו אל דודתו אשר נסעה לארץ היה מרבה לכתוב על געגועיו לארץ-ישראל ועל שאיפותיו החזקות לבוא ולחיות בה גם הוא.
בפרוץ מלחמת-העצמאות השליך את הכל מאחורי גוו ודרך צרפת הגיע לארץ בחודש יוני 1948 כמתנדב איש מח"ל. את דבר נסיעתו לא גילה לאיש, גם לא להוריו, כי ידע שיתנגדו לכך מאחר שהיה בן-יחיד. מיד עם בואו התגייס לצבא הגנה לישראל והוצב במחלקה מס' 1 של פלוגה ב' (של דוברי אנגלית) שהשתייכה לגדוד 72 של חטיבה 7. בקשתו הראשונה מאת מפקדיו היתה, שישלחו אותו מיד לחזית: "באתי הנה ללחום את מלחמת-השחרור" – אמר, והוסיף: "אם אני לא אזכה לחיות בארץ משוחררת, אולי יזכו אבי ואחותי הצעירה, אשר למענם ולמען הארץ אני חי". שלושה שבועות אחרי בואו נשלח למשלטים. ביום ג' באלול תש"ח (7.9.1948), נפל על הר קבול בהתקפת-נגד של האויב, לאחר שיום קודם תקפה מחלקתו, שתוגברה במחלקה נוספת, את ההר במטרה לחסל קיני צלפים ומשקיפים שנמצאו עליו, וכבשה אותו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנהריה. השאיר הורים ואחות.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)