בן בטי ואשר, נולד ביום י"ח באב תרפ"ה (8.8.1925) בעיר ברסלאו, גרמניה להורים אמידים, ששלחוהו בעודו צעיר לכפר באנגליה. משנתבגר עבר ללונדון והחל לעבוד כחשמלאי. הוא נתפש לרעיון הציוני והיה חבר ה"הגנה" עוד באנגליה. בתקופת מלחמת-העולם השנייה הושמדו הוריו ושתי אחיותיו בגרמניה. בתום המלחמה יצא משה לצרפת, שהה שם שלושה חודשים במחנה ועלה לארץ, כמתנדב ללחום במלחמת-העצמאות של עמו. משה הגיע לארץ ביום 17.5.1948. הוא צורף כמקלען לאחד הגדודים בחטיבת "עודד", משם עבר לגדוד בחטיבת "אלכסנדרוני" כחייל רגלי והתנדב ליחידת-פשיטה, כי סבר שכך ימלא את תפקידו באופן הטוב ביותר. משה שירת כמקלען במשוריין, אחר-כך בג'יפ, עד שנפצע. השתתף בקרבות במחניים שבגליל, במגדל צדק, כפר קולה וראש העין; שירת בתל נוף, לחם בפלוג'ה ובעירק אל-מנשיה. היה עלם שחרחר ורחב- כתפים, טוב לב וחרוץ, אהוב על חבריו ומפקדיו. אוהב את קרוביו ונאמן לעם ולארץ. תמיד היה בין ראשוני המתנדבים לפעולות-קרב וגם לעבודות פשוטות. היה בדעתו להישאר בארץ גם לאחר המלחמה, "אפילו אם אצטרך לעבוד בעבודות הקשות ביותר". במהרה רכש לו את השפה העברית. לפני צאתו לפעולתו האחרונה כתב לאחיו, ששירת בפלמ"ח, שיש לו הרגשה שלא יחזור מן הפעולה.
בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול" נגד "כיס פלוג'ה", שבו היתה מכותרת חטיבה מצרית. כוחות "אלכסנדרוני" תקפו את עיראק אל-מנשיה, השתלטו על חלק מהכפר, אך נאלצו לסגת בלחץ התקפת-נגד מצרית. בקרב זה, כשניסה לחלץ את הג'יפ שלו ששקע בבוץ, נפגע בראשו מכדור אויב. הוא הועבר מחוסר הכרה לבית-חולים בירושלים ומת שם למחרת, ביום כ"ז בכסלו תש"ט (29.12.1948). נקבר בשייח'-באדר ב'.
ביום י"ז בסיוון תשי"א (21.6.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)