בן אסתר לבית ארוך ונסים, נולד ביום כ"ג בטבת תרפ"ט (5.1.1929) בעיר דמנאת שבמרוקו. הוא גדל בעיר סאלה, שם למד בבית-הספר של "אליאנס" ובשעות הערב ובימי חופשה היה לומד עברית ותנ"ך בבית-הספר העברי "תלמוד תורה". בגלל המצב הכלכלי הקשה של ההורים הפסיק את לימודיו בהיותו בן 14, ולמד נגרות-רהיטים אצל אומן יהודי בעיר רבאט. חלק ניכר משכרו היה שולח לתמיכה בהוריו. לדברי אביו היתה אהבתו לארץ-ישראל ולציונות "מופרזת למעלה מהמשוער". ואכן הוכיח זאת כשפרצה מלחמת-העצמאות. אז החליט לעלות ולהצטרף לשורות המגינים ולהתיישב בארץ ישיבת-קבע. לשם כך הצטייד בתעודה כתובה צרפתית בידי אביו, ובה תאריך הולדתו ופרשת לימודיו ועבודתו ואישורים מהנהלת בית-הספר "כל ישראל חברים" ומאת מעבידו. הוא עבר לדרום צרפת ואחרי אימונים נשלח ארצה בשיירת מח"ל (מתנדבי חוץ-לארץ) באפריל 1948. הוא התגייס לחטיבת "גבעתי" ולחם בשורותיה בקרבות בדרום.
יעקב נפל ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948) בהתקפה על משלטי "דרך בורמה" המצרית, שמדרום למשטרת עיראק-סואידן, במהלך הפעולות נגד "כיס פלוג'ה". הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)