בנימין זאב הירשברג

מספר אישי: 63104

בנימין זאב הירשברג, בנם של יוסף וחנה, נולד ב 10 ביולי 1925 באנטוורפן בלגיה. הוא סיים בית ספר עממי ועסק כשוליה בחיתוך וליטוש יהלומים.

בגיל 15 הצליח לברוח מהכיבוש הנאצי באמצעות חצייה של התעלה האנגלית יחד עם קבוצה בסירה קטנה. כשהגיע לגיל המתאים התגייס לצבא הבריטי ולאחר מכן עבר לבריגדה היהודית שנוצרה ב 1944. כאשר התקבל אישור מהבריטים הוא השתחרר מהבריגדה בזמן שירותו בכוח הבריטי שפעל בגרמניה מיד עם תום מלחמת העולם השנייה.

ביולי 1948 הוא כבר שירת בגדוד חי"ר מס' 72 של חטיבה 7 שאורגנה מחדש בגליל.

בנימין זאב הירשברג נהרג בתקרית ב 7 ספטמבר בהר כבול.

בספר יזכור המכיל סיפורים אישיים קצרים נכתב בטעות כי הוא נהרג בנבי יושע. נבי יושע היה למעשה רחוק כ- 40 ק"מ מהר כבול. נבי יושע היה בידי ישראל החל מה6 ביוני אחרי התקפה כושלת של הפלמ"ח שהסתיים באובדן כבד ב15 לאפריל.

בנימין נקבר בבית העלמין הצבאי בנהריה.

ג'ו וולף, חוקר ראשי של מח"ל שהיה בכיתתו של הירשברג מספר:
הגעתי לישראל על אונייה לקראת סוף אוגוסט.
הצטרפתי לפלוגה ב' שבה כולם היו דוברי אנגלית בגדוד חי"ר 72. אחרי כמה ימים של אימונים שובצתי למחלקה 1 כיתה 2. מתוך הכיתה הזאת היו שישה קנדים, שני בריטים שאחד מהם היה מפקד הכיתה ואחד היה הודי מבומביי.

הכרתי את כל כלי הלחימה של החי"ר מהשירות החובה שלי בצבא דרום אפריקה, שם למדתי את כל מה שאני יודע בנושא מחלקה/כיתה בתחום הצבא. אחרי מלחמת העולם השנייה שירתתי בצבא הדרום אפריקאי.

מפקד המחלקה שלנו בישראל היה צבר דובר אנגלית בשם סגן אהרוני לנדמן.
הצטרפתי למחלקה רק כמספר ימים לפני תחילת הקרב.

בילינו כ- 24 שעות לפני הקרב, שהינו באותו האוהל ומיטתו של הירשברג היתה ליד מיטתי, ישבנו והתחברנו אחד לשני. זה מדהים כמה אפשר ללמוד אחד מהשני בזמן כל כך קצר.

שם, על המיטה באוהל למדתי רבות על אודותיו וחוויותיו של הירשברג שלא נכתבו בספר יזכור.

סיפור הקרב:
חוץ מכמה כדורים מעל ראשינו, העלייה לראש ההר בקו אופקי היתה ללא התקלויות. הגענו לפסגת הר כבול בשעות החשכה.

הירשברג שהיה השותף שלי במחלקה ואני חפרנו כמה שיכולנו באדמת הטרשים. במהלך ההתקפה מי שנכח בצידו הימיני של המחלקה היה בטוח יחסית מהירי של התקפת הנגד הערבית.

עם עליית השחר ב7 בספטמבר 1948, עמד מולנו לפתע סמל המחלקה הדרום אפריקאי, דוד ססמן, תוך שהוא מתעלם מאש המקלע הכבד של האויב שעף מסביבנו.

בימים אלו עוד לא היו ברשותנו אלונקות לפינוי נפגעים.
הוא הורה לאחד מאיתנו לסייע בפינוי החובש הבריטי שנפצע קשה בגבו למפקדת המטה ב"כפר תמרה" לקבלת טיפול רפואי.

מן הסתם אני שהייתי הכי קרוב לסמל קמתי ראשון להתנדב למשימה.
ורק אז בעצם הרגשתי את מטח האש הכבדה של הערבים.

כמה זמן לאחר מכן גם סמל ססמן נפצע.
לאחר הפינוי כשחזרתי לכיתה שלי הצטערתי לשמוע שהירשברג נהרג מאש האויב. הסתבר שהם נסוגו למבנה נטוש ללא גג ששימש את הרועים הערביים. כדורי המקלע של האויב חדרו את אבני המבנה ופגעו בהירשברג והרגהו במקום.

יש מצב שאם לא הייתי מתנדב לפנות את החובש לטיפול רפואי הייתי נשאר ליד הירשברג, ואותו צרור היה יכול לפוגע גם בי.

הרבה שנים תהיתי מדוע היה זה גורלי לשרוד.

מקור:
מתוך האתר יזכור וזכרונותיו של ג'ו וולף