ג'ו וולף

הקדמה מאת סמוקי סיימון
ג'ו וולף- החוקר,הרושם והמדווח של ההיסטוריה של מח"ל עולמי.
ג'ו וולף,(ג'ו הטוב והזקן) הוא כנראה בעל הידע הרחב ביותר בעולם על סיפורם המופלא , המרגש וההרואי של 'מח"ל עולמי'- 4,500 המתנדבים מ-58 מדינות שבאו לסייע למדינת ישראל הצעירה בקרב ההישרדות שלה במלחמת העצמאות כנגד ששה צבאות פולשים ממצרים,ירדן,סוריה ,אירק,לבנון וצבא השחרור של קאוקג'י.
ג'ו למד וחקר את הנושא בעומק רב וממשיך לעסוק בכך.האתגר שהתחיל כהתעניינות גרידא בנושא אהוב הפך לכפייתי.אף שהסיפור טרם הושלם הוא מופיע באתר מחל העולמי www.machal.org.il הוועדה שהוקמה לצורך בניית האתר עשתה עבודה מעולה אך תרומתו של ג'ו ראויה לשבח.
יכולתו המופלאה לחבר חלקים שנראו לכאורה חסרי קשר,הובילה אותו לתוצאות ולמסקנות מעניינות ביותר.ידיעתו את הפרטים הקטנים של קרבות הקרקע, כמו גם נחישותו לבדוק כל פיסת מידע הינם בהחלט יוצאי דופן.
מעבר לתרומתו בתיעוד סיפור מח"ל,ג'ו ועמיתיו-מוריס אוסטרוף ורלף ליינסמן לקחו על עצמם את האחריות בעריכה ועדכון סיפרו יוצא הדופן של הנרי קצאו-"ה-800 של דרום אפריקה",המספר באופן ברור על תרומתם הלא רגילה של יותר מ-800 מתנדבים מדרום אפריקה במלחמת העצמאות.

קראו את תגובתו של ג'ו במילותיו הוא למחקרו על המח"ל העולי":
יוסף (ג'ו) וולף-"מחשבות ורשמים" של חוקר באתר מחל העולמי.

אני אחד מאילו שמעולם לא נפל בחלקם להיות מוביל בנושא הכלכלי ולמעשה מאז שהמערכת הכלכלית של המושבים קרסה ב-1986 הייתי במצב קשה עד לפני כמה שנים כשהצלחתי להחכיר חלק מהמשק שלי.
נאלצתי לשאת החובות שיתופיים שלא הייתי שותף להם,גם כאלו שהחלו הרבה לפני שהייתי חבר במושב-אילו 'ההנאות' של המערכת הסוציאליסטית… מכאן שבלי ממון שצריך לדאוג עבורו היה לי את הזמן להעשיר את עצמי במידע על ההיסטוריה של מח"ל.
ב-1997,בדרך המקרה נעשיתי מעורב עם מוריס אוסטרוף ורלף לנסמן כצוות של שלושה מתנדבים להפקה,עריכה והוצאה לאור של הספר על מתנדבי דרום אפריקה של הסופר הותיק הנרי קאצאו, שנקרא –"ה-800 של דרום אפריקה".לפני כן ,ידעתי על חטיבה 7 במסגרתה לחמתי בגדוד 72 חי"ר של דוברי האנגלית.
בכנסי מח"ל שנערכו בישראל ולפני כן בדום אפריקה למדתי על היחידות הצבאיות שהאחרים שרתו בהם כשבכמה מהפעמים אף ליקטתי מידע מהמח"לניקים שהשתתפו בכנסים,על תפקידם באירועים.למרות זאת לא יכולתי לשער עד כמה תרומתם של ה-800 הייתה רבה בהקמת המדינה. עתה לאחר שערכתי את המחקר עבור אתר המח"ל באינטרנט, הרחבתי את ידיעות יעל תרומתם של כ-4500 מתנדבי מח"ל מכול קצוות העולם.דבר זה מייצג סיפור היסטורי מופלא בעל חשיבות רבה באותם ימים קשים.
מי לא מתרגש מסיפורם המופלא ומהישגם של אנשי צוות האוויר שתחת סיכון עצמי גבוה,קנו מטוסי תובלה מתבלים ממגרשי גרוטאות,שיפצו אותם, הבריחו אותם וטסו איתם אל מחוץ לארה"ב תחת עינם של השלטונות האמריקאים.בהימלטותם מארה"ב הם עברו הרפתקאות רבות היות וארה"ב הייתה המדינה היחידה שהקפידה על האמברגו של האו"ם למדינות המזרח התיכון.קצת מאוחר יותר,אותם צוותי אוויר עשו דברים דומים ברוכשם מטוסים מכול הסוגים באירופה,ודרום אפריקה.ארבעה טייסים ומהנדס אווירי נהרגו במהלך הטיסות המסוכנות האלו בחציית אוקיינוסים,שלושה יבשות ומתוכם שלושה מהם לא היו יהודים.
בין המתנדבים היו כ-250 אנשי צוות רפואיים,מנתחים,רופאים, אחיות מדופלמות כמו גם צוותי עזר פרה-רפואיים. שני רופאים גדודיים-הבריטי ישעיהו מוריס והמרוקאי שלמה מורלי-דהן נהרגו בקרבות תוך כדי סיוע לפצועים תחת אש,גם נהרגו בקרבות שני חובשים – דבורה אפשטיין מאורוגוואי ויעקב נוח שק מבלגיה.דר.מוריס ישעיהו מבריטניה נשא אות צלב הקרב ממלחמת העולם על מילוי תפקידו כרופא בקרבות הקשים בפלישה של בעלות הברית על גרמניה.
מרגשת במיוחד הם סיפורם של האמריקאים דר. ליאו (אריה) בורנשטיין המנתח הראשון שהתנדב שהגיע ב-ינואר 1948, והצוות של רופא ואחות משוויץ-מקס והילדה גולדנברג ששרתו בגולני.מקס נפצע מאותו פגז מרגמה שהרג את דר. מוריס. גם סיפורה של האחות הדרום אפריקאית ריי ברנטון שבתחילת יוני 1948 הקימה את הבית חולים הצבאי 'דג'ני' ביפו, כמו גם יילדה את הילד (בן) היהודי הראשון מזה יותר מ2000 שנה בבאר שבע.
צוותים רפואיים אלו הצילו חיים רבים ובלעדיהם מספר הקורבנות היה גבוה בהרבה.
החובש הקרבי מדרום אפריקה,לורנס,'לוקי' פיינמן,צוין לשבח על גבורתו בטיפול בפצעים תחת אש.
בנוגע לכוחות הקרקע,ישנו תיעוד בארכיוני צהל כמו גם מקורות אחרים המצביעים על כך ששלושה מתנדבים אחרים מדרום אפריקה ואחד מבריטניה צוינו לשבח. שנים מהדרום אפריקאים צוינו על פעולות שונות בפרק זמן של 24 שעות עמוק בתוך סיני בין 25 ל-26 בדצמבר 1948,פעולות שתרמו רבות להצלחת 'מבצע חורב'.
אך עלי לציין שאת מירב המידע למדתי מתרגום סיפוריהם האישיים של כמעט כל 123 הנופלים המתנדבים מתוך ספר יזכור של משרד הביטחון (עתה נמצא המידע באתר- www.izkor.gov.il)
פרטים מעטים על הקורבנות:
13 היו נשואים; 12 צוינו לשבח על גבורתם ופעולותיהם במלחמת העולם השנייה; אחד מהם,ג'ורג' 'בוז' בורלינג,אף זכה בעיטור הגבוה ביותר בצבא הבריטי-צלב ויקטוריה, על הפלת 27 מטוסים גרמניים ואיטלקיים בקרב המצור על מלטה. טייס זה גם נבחר לD.F.M. , 'חבר הטייסים יוצאי הדופן'; 11 לא היו יהודים; 4 היו נשים; 2 מתוכן נפלו בעמדות ההגנה על העיר העתיקה בירושלים ובקרבות על ניצנים; 6 מתוכם היו בני שבע עשרה ושמונה עשרה..
הקצין השני על אניית 'אקסודוס' האמריקאי ביל ברנשטיין,נהרג ב-10 ביולי 1947, בהתנגדות הכוחות של הצי המלאכותי שניסו לעלות על הסיפון עוד 7 אמריקאים וקנדי אחד חברי 'עלייה ב', נהרגו בקרבות קרקע מוקדמות.
5 מהצרפתים ומהצפון אפריקאים שנפלו , לחמו עם דה-גול בצבא צרפת החופשית, כשניים מהם גם זכו בעיטור הצלב הצבאי הצרפתי על גבורתם בקרבות; 12 שרדו את הכיבוש הגרמני בצרפת,הולנד ובלגיה,מתוכם 4 לחמו במחתרות נגד הגרמנים.
9 מהם הגיעו לבריטניה לאחר שניצלו מה-קינדרטרנספורט ב-1939 מעט לפני הפלישה הנאצית לפולין.
טייס מטוסי ההפצצה קנדי ייליד אוקרניה, (זאב) וילף קנטר,הופל שלוש פעמים בגיחות הפצצה מעל אירופה הכבושה ובפעם השלישית הוא נלקח בשבי כשבזמן זה היה מעורב ב'בריחה הגדולה' שבעקבות כישלונה נרצחו 50 קציני בנות הברית בדם קר על ידי הגסטאפו. נווט אמריקאי יליד פולין, משה אהרון רוזנבאום,גם הוא מעוטר, הופל בהפגזת שדות נפט ברומניה ונלקח בשבי לאחר 13 משימות הפצצה מוצלחות.
מתוך 11 מהמתנדבים הקנדיים שנהרגו, 5 נפלו בקרבות קרקע והיו במקור מטורונטו כשגם הטייס (זאב) וילף קנטר היה מטורונטו.
כשהטייס הקנדי רלף מוסטר הגיע לארץ ב-אפריל 1948,הוא גילה שאין מספיק כלי טיס כשירים ,אז הוא השתתף בקרבות קרקע המוקדמים ברצועה הצרה של הגליל בחטיבת 'יפתח' של הפלמ"ח.
התגלית המרגשת ביותר שלי,שלמעשה השפיעה עלי ביותר הינה כדלקמן:
ב-1998, תוך כדי הכנת חומר לעריכת הספר 'ה-800 של דרום אפריקה', עיינתי בארכיון הסוכנות היהודית בירושלים ברשימות הנוסעים ,שמות של דרום אפריקאיים שהגיעו באניית המעפילים 'טרנסילבניה' ,שהגיעה לנמל חיפה ב-1 במאי 1948.תוך כדי רישום שלושת הדרום אפריקאיים שמצאתי ראיתי שמות נוספים שהכרתי מתוך מחקרי הנופלים- הנס קצנשטיין משבדיה, יוסף פישביין,ריצ'ארד שיינהורן, וסידני סטלר מבריטניה,כמו גם (אברהם אבא)הרווי כוהן ואדוארד (אברהם) לוגץ' הקנדיים (שהיו בני דודים), בתוך תרגום פרטיהם האישיים גילית שארבעה היו ממוצא גרמני או אוסטרי וכל השישה נפלו כולם בקרבות על הטעלה לפני כיבוש האוייב לפני שנפלו בקרב.
הרגשתי כבעל זכות גדולה להיות קשור לסיפורי של 'זן מיוחד' זה של לוחמים בהיסטוריה היהודית.
האם דור כזה יחזור על עצמו??
התרומה האישית שלי כרובאי פשוט לא הייתה גדולה וסביר להניח שהיו מנצחים גם בלעדי את אותם קרבות במלחמת העצמאות,אך אין זה מוריד מהגאווה הגדולה שלי להיות בין אותם 4500 מתנדבים שבאו לעזור.
כיום אנו חיים בעולם שבו אנשים אינטליגנטים ברמה גבוה,רבים מהם יהודים,הן בישראל והן בגולה שכללו את הטמטום לדרגה של אמנות. אף שאיני אופטימי לגמרי תקוותי העזה היא שאתר האינטרנט שלנו יעזור לחדור לתוך מעמקי השיכחה,לא רק בקשר לתרומת מח"ל אלא לכל ההיסטוריה המפוארת של 1948/49.

כתב: ג'ו וולף