אולרייך (אולרה), מוריס

בן רודה ויעקב, נולד ביום ח' בסיוון תרפ"ט (16.6.1929) בואלנסין שבצרפת להורים יוצאי פולין. התחיל ללמוד בגיל מוקדם וסיים את בית-הספר בגיל 12. עם כיבוש צרפת בידי הגרמנים נאלץ להפסיק את לימודיו, אם כי אהב אותם מאוד, מאחר שאביו נעצר על-ידי הנאצים ואמו לא יכלה לשלם את שכר הלימוד. מוריס התבלט כספורטאי והיה מתאגרף מנוסה. למרות המצוד על היהודים, הצליח מוריס להימלט מידי הנאצים ומששוחררה צרפת נסע אל סבו שנשאר בחיים בקראקא שבפולין. שם הצטרף לקיבוץ הכשרה, ובשנת 1948 עלה לארץ עם הגח"ל.

מוריס צורף לחטיבת "גבעתי". מפקדו העיד עליו כי היה חייל מסור ונאמן והשפיע לטובה על חבריו. הוא שימש כמקלען ושמר על מקלעו כעל בבת-עינו. בשמחה היה יוצא לפעולות-קרב ופעל במשלטי חתה, נגבה, עיבדיס וג'וליס. מוריס נפל בקרב ביום ט"ז בתשרי תש"ט (19.10.1948), בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, בהתקפה על המשלטים המערביים במערך המצרי בחוליקאת. בזמן ההסתערות נתן את מכת-האש האחרונה ואז פגע בו כדור מרובה אנטי-טנקי שחדר דרך כובע-הפלדה שלו. מוריס הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)