ב -7 בינואר 1949, היום שבו הפסקת האש נכנסה לתוקף, הופלו חמישה מטוסי חיל האוויר המלכותי שחדרו לשטח ישראל. ארבעה על ידי חיל האוויר ואחד על ידי אש מקלעים מהקרקע. דב יהודה, סיד כהן ובוריס סניור היו קרובים לאירוע, שקדם לו אירוע מסתורי בתחילת אוקטובר 1948. במהלך החודש, כמעט מדי יום, מטוס סיור בלתי מזוהה, טס בגובה רב מעל ישראל . בקושי אפשר היה להבחין בו וצוותי חיל האוויר של ישראל בקושי ראו את שובל הסילון שלו. (המטוסים של חיל האוויר לא היו יכולים להגיע למעל 14,000 רגל) . נעשו מאמצים כדי לעקוב אחריו וליירטו אבל המאמצים נכשלו. הרושם הראשוני היה שזהו מטוס מחיל אוויר ערבי כלשהו. המטוס טס ללא הפרעה וצילם כרצונו. לא היה מה לעשות בעניין. עם זאת, סיד כהן (מפקד טייסת 101) השאיר הוראה חד משמעית במפקדת הטייסת ברמת דויד, לדווח לו באופן מידי אם המטוס מופיע בתצפיות.
ב-2 בנובמבר, המטוס המסתורי זוהה על ידי מכ"ם ישראל מאולתר, שפותח במשאבים מוגבלים, על ידי טייסת 505. במשמרת בתחנת המכ"ם "גפן" בפיקודו של מוריס אוסטרוף, היה אדם בביץ'- ישראלי שצבר ניסיון בשימוש במכ"ם בצבא הפולני ובארני דוירסקי ,מתנדב דרום אפריקאי. הם אתרו את המטוס בשעה 13:20, התוו את מסלולו המשוער והעבירו את המידע באופן מידי לחדר הבקרה בתל אביב, בראשותו של הדרום האפריקאי ייטה גולומביק.
תוואי המטוס היה תחת מעקב תחנת המכ"ם בחיפה שהוקם בסיוע קבוצת המכ"ם במכון וויצמן. כל הציוד בתחנה היה מאולתר, שום פריט לא תוכנן מלכתחילה ליירוט מטוסים. אנשי הרדאר, שהמשיכו לשמור על הפרופיל הנמוך שלהם, היו שבעי רצון ממאמציהם ומהתוצאות.
טייס אמריקאי, לא יהודי, וויין פיק (Wayne Peake), רדף אחר המטוס הפולש במטוס מסטנג (Mustang). סיד כהן, שעמד במגדל הפיקוח בחצור, צפה בסגירת המרחק בין השניים. שניהם היו נקודות קטנות בשמיים. היו צרורות של אש ולאחר מכן בקרת המגדל שמע את פיק קורא רדיו: "המקלעים הארורים שלי נתקעו". מה שקרה בפועל היה, בצרור קצר אחד הוא גמר את התחמושת. בחיל האוויר היה מחסור תמידי בתחמושת למטוסי מסטנג ולכן בקרבות נאלצו להשתמש בהם בזהירות ובהקצבה.
מטוסי קרב P51מסטנג
המטוס המשיך בטיסה שלו. המוסטנג התחיל לחזור אל הבסיס. פתאום כהן שם לב, שהאדים של המטוס נהיו עבים יותר. הוא התחיל לצלול לכיוון הים, עלה בלהבות באמצע השמיים ונפל משם בחתיכות. עזר ויצמן קפץ ל"אוסטר" ((Auster, טס לחוף, אבל ניתן היה לזהות רק חתיכה אחת מההריסות כך שזיהוי המטוס הפולש היה בלתי אפשרי. פיק הצוהל עמד על כך שזה היה "הליפקס" (Halifax) בעל ארבעה מנועים. זה העמיק את התעלומה מכיוון שעד כה, הדעה הרווחת הייתה שהמטוס היה סורי ולפי המידע שהיה, לסורים לא היה 'הליפקס'. הטייס הקנדי אדי קפלנסקי, קבע שסביר מאוד שפיק היה קצת מטושטש מחוסר בחמצן. אישור לדגם המטוס שהופל התקבל כשחיל הים אסף את השברים מקרקעית הים. היה זה "מוסקיטו" (Mosquito).
מטוס מוסקיטו
תשעה שבועות מאוחר יותר התקבל גם אישור לגבי בעלות המטוס, כאשר מר וינסטון צ'רצ'יל ((Churchill הגיש לרוה"מ קלמנט אטלי (Atlee) שאילתה בבית הנבחרים האנגלי. המטוס היה מוסקיטו של ה-RAF. הגילוי היה כתוצאה של סדרת אירועים ב -7 בינואר, כאשר חיל האוויר יירט ארבע פעמים מטוסי ספיטפייר ((Spitfire של ה-RAF ויצר מגע עימם שלוש פעמים. מעיון במסמכי חיל אוויר ניתן לדלות את המידע הבא:
בשעות הבוקר המוקדמות, שניים ממטוסינו שהוטסו על ידי אמריקאי "סליק" גודלין (Goodlin) והקנדי ג'ון מקלרוי ((McElroy, שניהם טייסים מנוסים ממלחמת העולם השנייה, הבחינו בשלושת מטוסי הקרב של ה-RAF . בקרב שהתפתח, כל אחד מהם הפיל אחד.
מאוחר יותר, להק נוסף יורט על ידי בוריס סניור והקנדי ג'ק דויל (Doyle), שטסו במטוסי מסטנג P51. בהאמינם שהמטוסים הם מצריים, הם יצרו מגע, ירו צרורות מועטים וסניור טען שפגע האחד מהם.
אירוע שלישי מאותו יום מגלה ששניים מהמטוסים שלנו, כשאחד מהם הוטס על ידי הדרום האפריקאי ארני רוך, התקרבו לשמונה מטוסים שלהם, אך לא נוצר מגע.
בשעות אחר הצהריים, זוהו 12 מטוסים שלהם. המפגש היה דרמטי. דב יהודה, קצין המבצעים, נתן את ההוראה לייצור מגע. סיד כהן היה במקרה במשרד המבצעים באותו הזמן. ארבעה מטוסי חיל האוויר בפיקודו של עזר ויצמן ניהלו נגדם קרב אווירי . הטייסים של שלושת המטוסים הישראליים האחרים היו , ג'ון מקלרוי ((McElroy, והאמריקנים, ביל שרודר ((Schroeder וקיסר דנגוט (Dangott). שניים ממטוסי האויב שהוטסו על ידי טייסים חסרי ניסיון קרבי, הופלו על ידי מקלרוי ושרודר, מכאן שמקלרוי הפיל ביום זה שני מטוסים. וייצמן פגע באחד אבל לא הפיל אותו.
מטוס ה-RAF החמישי שהופל ביום זה, הופל על ידי מקלען של טנק מגדוד 82 שזוהה אח"כ כמתנדב הלא יהודי ג'וני דאוסון ((Dawson. עובדה זו הפכה את אירועי ה-7 לינואר ליום קרבות שכמעט כולו על טהרת הלא יהודים.
מלוויל מלכין, חייל ביחידת תותחנים שחנתה כ -1,000 מטרים מצומת רפיח, היה אחד מיוצאי דרום אפריקה הרבים שזכו לראות את צלילת המטוסים הבריטיים. ג'יפים של הפלמ"ח יצאו לאתר את הטייסים שצנחו. ד"ר בארני סנדלר, מרודזיה, הצטרף למחפשים וכשהגיעו לטייסים, הופתעו אלה מנוכחותו של "אנגלי". הם נלקחו למרפאה בפיקודו של "אוסי" טרייסמן ומשם לבית החולים בבאר שבע שבו הרופא הצבאי שבדק אותם היה ד"ר וילפרד קרק, גם הוא דרום אפריקאי מיוהנסבורג, ומשם לתל אביב לחקירה נוספת וטיפול רפואי. אחד הטייסים הבריטיים נפצע בפניו והרופא שטיפל בו היה גם הוא דובר אנגלית, דבר שהביא את הטייס המבולבל לשאול: "הם כל דוברי האנגלית בעולם נמצאים כרגע בישראל…?"
טייסים (מח"לניקים) בטייסת 101, 1948
ואז פרצה סערה במערכת הפוליטית. מה מטוסי חיל האוויר המלכותי עשו מעל שטח ישראל? "לונדון אובזרבר" (London Observer) ייחס את האסון ל-"אובססיה האנטי ישראלית הפתולוגית של ארנסט בווין" ((Bevin, שר החוץ של בריטניה, אשר "גורם לו להתמיד בהחלטותיו הגמלוניות…" העיתון שרטט אנלוגיה דרום אפריקאית מקבילה עם תזכורת ל"…פשיטתו הבלתי חוקית על חבל טרנסואל של ד"ר ג'יימסון ((Jameson, ב-1899…". משקיפי האו"ם שהלכו לחפש את שרידי המטוסים, מצאו את כולם בשטח הישראלי. הקונסול הבריטי בחיפה מסר איגרת מחאה ל-"רשויות היהודיות ", ומשרד החוץ הישראלי סרבו לקבלו; בתגובה, ביקש הקונסול מאזרחי בריטניה לעזוב את הארץ באופן מיידי. העיתון מנצ'סטר גרדיאן (Manchester Guardian) כתב על מדיניותו של בווין ((Bevin "שהיא עשה מאיתנו אידיוטים ויש סכנה שהמצב יוחמר…", והנשיא טרומן ((Truman הטיח ביקורת קשה גם במטס האווירי וגם בתגבור הכוחות בריטיים בעקבה.
תוך כדי הקשבה ל-BBC, גיחך סיד כהן למשמע הסיפור שמטוסי חיל האוויר המלכותי הותקפו "על ידי מספר עצום של מטוסים ישראלי". העיתון 'לונדון דיילי מייל' (Daily Mail) קבע ש-"קשה להעלות על דעת שהבריטים, שהקימו את ציון, הופכים להיות הקורבן הראשון של התוקפן החדש".
ואז הגיעה תביעתו בבית הנבחרים של צ'רצ'יל מראש הממשלה אטלי, לדעת מדוע הוסתר מהציבור הבריטי דבר הפלתו של המוסקיטו בנובמבר. כך שהודות לצ'רצ'יל, אירועי נובמבר ואירועי ינואר נקשרו.
שלוש עובדות נכנסו לספרי ההיסטוריה:
• בשום שלב לא הוזמן חיל האוויר המלכותי לשמש כמשקיף בינלאומי, על ידי מתווך האו"ם דר. ראלף באנץ'.
• לישראל לא ניתנה ב -7 בינואר הודעה כי מטוסים בריטיים טסים מעל החזית בסיני.
• הממשלה המצרית לא הזעיקה סיוע של חיל האוויר המלכותי.
בווין קיבל את הבלתי נמנע לאחר 11 יום. ב-18 לינואר הוא הכיר בקיומה של המדינה היהודית ובממשלה היהודית והכריז שהעצורים במחנות בקפריסין ישוחררו ללא דיחוי. בזאת נגמר הסכסוך בין הבריטים למדינת ישראל.
אנקדוטה קטנה
בצל הפלת חמשת מטוסי חיל האוויר המלכותי ומחשש להסתבכות פוליטית, כינס מפקד חיל האוויר אהרון רמז את כל קציני המטה ומפקדי הטייסות לישיבת חירום.
בין משתתפי הכינוס היה הטייס האמריקאי דני קרביץ שהיה ידוע כ'ליצן'.
כשיצא קרביץ מישיבת החירום, הוא פגש בטייס מח"לניק בריטי בשם מורי מאן שהמתין בחדר ההמתנה בפנים מודאגות.
"מה הולך לקרות?" שאל מאן המודאג…
קרביץ השיב לו-" זה סודי ביותר ובבקשה אל תספר לאף אחד…"
"כמובן" ענה מאן…
"קבלנו החלטה אסטרטגית להפציץ את לונדון", אמר לו קרביץ…
מאן השיב-" דני, זה בסדר מבחינתי, אני ממנצ'סטר"…
מקור:
פרק 17 מהספר ה-800 הדרום אפריקאים (שכתב הנרי קצב).
התיקונים והתוספות מיוסף (ג'ו) וולף ועזרת הנכדה שי זאבי (וולף) (בת 14).
עריכה לשונית: דוד וולף בנו של ג'ו