משפחות מח"ל אשר איבדו את יקיריהם, מתנדבי מח"ל, המנהל הכללי של הקרן-הקיימת, והרב הראשי לצה"ל:
ידידים יקרים, המח"ל, מתנדבי מח"ל, היו קבוצה מיוחדת של אנשים – יהודים ולא יהודים – מ-29 מדינות שהצליחו להישאר בחיים לאחר שהשתתפו במלחמת העולם השנייה – הגיעו, התנדבו והתגייסו למדינת ישראל, לאחר שנולדה מחדש, בשירות צה"ל המתחדשים, לתרום מעל ומעבר ליכולתנו להילחם במלחמה המשמעותית ביותר שמדינת ישראל אי פעם חוותה – מלחמת השחרור שלנו אשר תוצאותיה קבעו אם נהיה או לא נהיה מדינה יהודית.
הצלחנו בעזרתכם ובהשתתפותכם. באתם לכאן בלי לדעת את המצב ומבלי לדעת את השפה העברית. זכור לי שאז בחיל האוויר השפה המדוברת הייתה אנגלית בגדוד הלוחמים הראשונים היו אנשי מח"ל מארצות דוברות אנגלית – מארה"ב, בריטניה, דרום אפריקה ועוד. הדור שלי לא ישכח לעולם את פעולתכם וביחד אפשרתם לנו לבצע את אשר בוצע.
מלחמת השחרור הסתיימה רשמית ב-1949, כאשר התמנו הסכמי שביתת נשק עם 4 ארצות ערביות אשר חדרו על מנת להשליכנו לים ונכשלו. אבל למען האמת – 45 שנים אחרי הצהרת העצמאות של ישראל – מלחת העצמאות עדיין נמשכת – אמנם בשמות שונים – מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון וכל התקפות הטרור בין כל המלחמות.
היום ישראל זוכרת את 17,709 חיילי ישראל שאיבדו את חייהם בקרבות. המחיר המזעזע שישראל שילמה וממשיכה לשלם בעד החלטתנו לחיות במדינה יהודית בביטחון לאומי וביטחון מלא לתושבי ישראל. אין זה במקרה בלבד שיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל צמוד ליום העצמאות שלנו. שניהם – היום העצוב ויום השמחה – שלובים בכבלים שאין להפרידם. ידוע לנו שאין הישג ללא כאב עמוק, אין אור ללא צל, ואין אושר ללא סבל.
היום, כראש ממשלה ושר הגנה, זאת אחריותי הבסיסית מצד אחד להפוך כל אבן בדרך לשלום – אבל שלום שיהיה בר קיימא וייתן ביטחון מלא למדינת ישראל ותושביה.
אני יודע את אשר עשיתם. אני מכיר את התרומה העצומה של מח"ל לכוחנו במלחמה הארוכה והכאובה ביותר שאי-פעם התנסינו בה. לעולם לא אשכח שלא רחוק מכאן, כאשר פלוגת הפלמ"ח, הראל, נעה ב-19 באפריל לירושלים. זוכר אני את השיירה הארוכה של 300 משאיות המוגנות על-ידי גדוד 5, שהוקפה ממארב לאורך 2-3 ק"מ מלטרון אל תוך באב -אל-ואד. זכור לי בן דנקרמן, מתנדב מקנדה, שנסע איתי, נהג את מכוניתי שחטף 5 כדורים והצליח להציל את עצמו, וכשהגענו אחר-כך לקריית ענבים הוא אמר לי, " קבלתי DSO להיותי קצין במלחמה בארה"ב – ותאמין לי זה היה מין ניסיון לנהוג במכונית אזרחית לאורך 3 ק"מ של מארב כשיורים עלי – זה ניסיון שלעולם לא אשכח". בן – אחד מהמתנדבים, סיים בתפקיד מפקד של הבריגאדה החמישית השריון של צה"ל והשתתף בשחרור מרכז הגליל הצפוני.
זכור לי קצין הקשר שלי בחיל האוויר כאשר הייתי סגנו של יגאל אלון שהיה מפקד בדרום בלחימה נגד המצרים, לאו לנארט, אחד הטייסים הראשונים של הטייסת הראשונה של חיל האוויר הישראלי, ואיך הלכנו יחד במשך כל הקמפיין שהביא לשחרור הנגב והגענו לאילת. זכורים לי גם רבים אחרים. אף פעם לא שכחתי את ההתקפה על פלוג'ה בראשית המבצע היה אמור לשבור את המצור על הנגב ועל באר שבע המשוחררת, כיצד פלוגת הטנקיסטים הראשונה של צה"ל המאוישת במשא אישי מחומש, 13 טנקים מ"רנולט" נהגו עולים מרוסיה ושני טנקים "קרומוול" המאוישים על ידי יהודים ולא יהודים, מתנדבים בשריון מבריטניה. רשת מפקד הגדוד הייתה צריכה להיות בשלושה ערוצים שונים: עברית, רוסית ואנגלית. נסו לתאר לעצמכם לתאם מתקפה כזאת בשלוש שפות שונות!
מתנדבים אלה שהביאו לימים להקמת יחידות השריון שלנו – נתנו לנו מלבד ניסיונם – גם את חייהם. עם ישראל ומדינת ישראל לא ישכחו זאת לעולם, ונוקיר לנצח את תרומתה המיוחדת שנעשתה על-ידכם מתנדבי המח"ל. מודים אנו לכם, חן חן ורב תודות.